ההיסטוריה של השיק (צ'ק)

צ'ק או המחאה בעברית מדויקת יותר, הוא בעצם שטר בו מורה ישות משפטית או אדם מסוים לבנק לאשר משיכת כסף מחשבונו על ידי צד ג', על פי הזמן שנקבע מראש. בדרך כלל, שיק – כשטר ניתן להסבה. כלומר אם לא הגביל המושך את האפשרות של הסבת הצ'ק על ההמחאה, והתנאים המשפטיים המאפשרים זאת התקיימו, במקרה זה יכול מקבל ההמחאה כלומר מי שלטובתו הוסבה ההמחאה, למשוך את הכסף ולדרוש את הפירעון.

הדפסת צ'קים והשימוש בצ'קים נקבע בישראל באופן חוקי והוא אמצעי תשלום נפוץ ביותר.

אם תרצו להיכנס קצת להיסטוריה של השיק (צ'ק) נצטרך לחזור מאות שנים אחורה. כבר במהלך המאה השלישית לספירה היה קיים מכשיר המבצע את פעולת הצ'ק. בימי האימפריה הסאסאנית אצל הפרסים ואצל הרומאים הקדמונים, היה נהוג להוציא מכתבי אשראי שכונו בשם דומה מאוד למה שאנו מכירים היום – צ'אק.

הפקדת ומשיכת מזומנים

כמו כן בימי הביניים היו נוהגים הטמפלרים להשתמש באותו סוג מכשיר לפני מסעותיהם לארץ. כלומר הם היו מפקידים סכומי כסף בבית המסדר באירופה ובהגיעם לארץ ישראל הם יכלו למשוך את הכסף, או לחלופין הם יכלו למשוך את הכסף מבית מסדר אחר באירופה.

גם בעול המוסלמי היה קיים מכשיר פיננסי הפועל בצורה דומה לצ'ק שאנחנו מכירים כיום. בגניזה הקהירית מצאו בעבר מסמכים משנות המאה ה – 12 הדומים מאוד לצ'ק המודרני.

עם התקדמותה והתפתחותה של המערכת הבנקאית המודרנית במאות השנים האחרונות, נוצר שטר המוכר מאוד בשם שטר החליפין. כך בעצם פטרו את הסוחרים מנשיאת סכומי כסף גדולים עליהם. מאז ועד היום, במשך שנים ארוכות צורת התשלום הפופולארית ביותר הייתה הצ'ק. בשנים האחרונות הכול הפך ליותר ממוחשב ועברנו אל הדפסת צ'קים ממוחשבים ואשראי.